שיריה של נעמי שמר הם הפסקול שמלווה את החיים בישראל מזה עשרות שנים. דמותה היא אחד הסמלים המזוהים ביותר עם תולדות המדינה – החל ממלחמת העצמאות, דרך מלחמת ששת הימים, הסכם השלום עם מצרים וימית ועד ראשית המאה ה-21. המחזמר "סימני דרך" אינו מתרכז בנעמי שמר המיתוס, אלא מגלה לצופים דמות מורכבת של אישה דעתנית ויוצרת מבריקה, שהגיעה למעמד סופרסטאר בישראל של שנות ה-60 וה-70, אך לא היססה להשמיע את קולה גם כשדעותיה התנגשו עם עמדת הרוב וזכתה בשל כך לכתף קרה מהממסד. מלבד דעותיה הימניות של שמר, נושא מרכזי נוסף במחזה הוא השיר האיקוני מכולם, "ירושלים של זהב", שהפך אמנם למעין המנון לאומי אלטרנטיבי, אך היה גם לקללה עבורה לאחר שהואשמה כי העתיקה אותו משיר העם הבסקי PelloJoxepe. ההאשמות בפלגיאט רדפו את שמר עד סוף חייה וחלק נכבד מהמחזה מוקדש להתמודדותה עמן.

המחזמר כולל עיבודים רעננים ללהיטיה הבולטים של שמר, ששמותיהם הם שם נרדף ל"שירי ארץ ישראל" - "אניגיטרה", "אנשיםטוביםבאמצעהדרך", "עודלאאהבתידי", "החגיגהנגמרת", ועוד. אבל תפגשו בו גם שירים מוכרים פחות החושפים צדדים שונים של יצירתה של הפזמונאית.

הקאסט של המחזמר משתנה בין הצגה להצגה. את דמותה של שמר בתקופות השונות של חייה מגלמות בכל פעם ארבע שחקניות שונות: רונידלומי או הילה שלו בראשית דרכה, רויטל זלצמן כשהיא בשנות ה-40 לחייה, דפנה דקל – בעשור שלאחר מכן, ודפנה שדה או גילה אלמגור לקראת סוף חייה.
מאת אורן יעקבי וגיורא יהלום
בימוי: משה קפטן, המנהל האמנותי של "הבימה"
 
"ב'סימני דרך' כל מה שלא נראה אפשרי הפך לכזה במשך שעתיים ורבע של קסם צרוף"
(דוד רוזנטל, "וואלה!")